על ההבדל בין סבל, כאב פיסי וכאב נפשי

השפה הנפלאה שלנו נותנת לנו להבדיל בין שניים, ואפילו שלושה סוגים שונים של רגשות לא נעימים. שניהם מהם, בריאים מאוד, ואחד, הרסני ולפעמים אפילו קטלני...

בורא עולם נתן לנו מתנה אדירה. 

כאב.

כאב = כמו אב.

רגש הכאב מכוון אותנו בחיים ממש כמו אב, מוביל אותנו בחוכמה בתוך החיים.

כאב פיסי

קל יותר לדבר על כאב פיסי. אם השן כואבת לנו, זה סימן שצריך ללכת לטיפול שימנע כאב גדול יותר. ככל שלא נקשיב ל"אבא" המכוון והחכם הזה שלנו, הכ-אב, הכאב רק ילך ויגדל.

כאב שיניים, כאב גב, כאב ראש או כאב מפציעה.

אפשר לומר שכל כאב פיסי שאי אפשר לסבול, מודיע לנו שמשהו בגוף שלנו צריך התייחסות, ריפוי או תיקון, ואם לא נעשה את זה, נגיע לכאב גדול יותר, ואם ממש נזניח את הטיפול, אפילו נגיע לידי סכנת חיים.

נכון שלא מעט פעמים הגוף שלנו מייצר כאב פיסי כמו למשל כאבי ראש, אבל גם כאן אפילו אם אין באמת בעיה גופנית, הכאב, כמו אב, מודיע לנו שמשהו צריך התייחסות בנפש שלנו, או יותר מדוייק בצורת המחשבה שלנו, שהפכה ללא יעילה יתר על המידה.

כאב נפשי

גם כאב נפשי הוא "כמו אב". רגשות לא נעימים כגון: פחד, בושה, צער או רחמים הם "שלטי רחוב" חשובים שמדריכים אותנו להתנהל בעולם, ומול אנשים בחוכמה רבה יותר. 

לפעמים הם מעודדים אותנו לפעולה, להקשיב יותר טוב לחבר שסובל, ולפעמים להפך הם מרמזים לנו להפסיק משהו שאנחנו עושים, כמו להפסיק לדבר באופן שפוגע במישהו אחר.

שני הכאבים הללו הם חשובים לנו לחיים חיים טובים שבהם אנחנו מחוברים לגוף ולמציאות. שניהם עוזרים לנו להיות רגישים לסביבה ולקיים קשרים טובים יותר עם אנשים שהם חלק מהחיים שלנו.

איך זה לחיות חיים נטולי כאב? זה ממש כמו להיכנס למכונית, לנתק את כל החשמל שמוביל לנורות האדומות, ואז לנסוע למרחק גדול, בלי שנורות האזהרה יכולות להידלק ולהודיע לנו שמשהו לא תקין.

המנוע חם מידי ויכול להתפוצץ?

חסר לנו אוויר בגלגלים?

לעולם לא נוכל לדעת במצב הזה.

מי היה מוכן לעלות על מכונית כזו?

כנראה שאפילו לכמה דקות של נסיעה לא נרגיש נעים לעלות על מכונית שכזו, כמו שלא נרצה לנסוע בתוך עיר שבה אין שום שלטי אזהרה שמודיעים על בעיות בכביש או סכנות בדרך...

כאב זה חלק מלהיות אנושי, חלק מלהיות בריא ונורמלי.

לא חייבים באמת לסבול בחיים

אז מה זה סבל?

סבל מלשון "סבלות", כשאנחנו סובלים אנחנו ממש כמו "סַבָּל" שמוביל משא כבד ממקום למקום.

כשאנחנו סובלים, אנחנו תמיד מחזיקים "משא" כלשהו.

איך ירגיש סַבָּל שמחזיק את המשא שלו יותר מידי זמן? הוא ירגיש שהוא סובל ממה שהוא מרים.

ככה גם אנחנו.

אבל מה אנחנו סובלים כשאנחנו סובלים?

משא מאוד הפכפך, עדין ורוחני.

אנחנו סובלים את משא המחשבה.

למחשבה אין משקל, אבל היא יכולה להרגיש כבדה אפילו יותר מהחפץ הכי כבד שאנחנו יכולים להרים.

למחשבה אין שום צורה, אבל היא יכולה להרגיש חדה, חודרת וקוצנית יותר מכל קיפוד שנחזק בכף היד.

למחשבה אין חיים, אבל היא יכולה להרגיש מעיקה, חסרת שקט ואפילו חונקת.

למחשבות שלנו יש כח עצום עלינו, וככל שנלמד על חשיבה יעילה, נראה שבסוף אנחנו אלה ששולטים בכח של המחשבה עלינו.

להפסיק לסבול

בניגוד לכאב פיסי ונפשי שהם חשובים לנו ולא נרצה לעולם לוותר עליהם, סבל הוא תמיד משהו שאנחנו יכולים לחיות טוב מאוד בלעדיו.

אז איך מפסיקים לסבול?

בואו נחזור למשל הסַבָּל.

מה סַבָּל צריך לעשות כדי להפסיק לסבול מהמשא הכאב שהוא מחזיק?

פשוט מאוד. 

הוא צריך להפסיק להחזיק את המשא הזה.

ויותר מדוייק, הוא צריך להרפות ממה שגורם לו סבל.

ואפילו יותר מדוייק מזה, הוא לא צריך לעשות שום דבר.

שום דבר?! מה זאת אומרת? למה הוא צריך לעשות שום דבר?

כי מה שהוא עושה זה הבעיה. מה הוא עושה? הוא מחזיק את המשא. ברגע שהוא יפסיק לעשות, אז מיד הוא לא רגיש סבל.

המילה הרפייה נשמעת כמו עשייה, כמו פועל, אבל הוא בעצם מתאר הפסקה של עשייה.

ככה בדיוק גם אנחנו.

למה אנחנו סובלים? כי יש משהו שאנחנו לא מפסיקים לעשות, לא מפסיקים להתאמץ, לא מפסיקים לשאת.

מה?

אנחנו לא מפסיקים לשאת את…

את המחשבה שלנו.

מחשבה היא ממש כמו חפץ, שככל שנחזיק אותו חזק יותר, ככה יכאב לנו לאורך זמן. או יותר מדוייק, ככה יותר ויותר נסבול לאורך זמן.

איך משחררים מחשבה?

אז אם זה כל כך פשוט, למה אנחנו סובלים הרבה פעמים?

נחזור למשל בעל מקצוע החביב עלינו במאמר זה, הסַבָּל.

איך נעזור לסַבָּל שעומד מולנו עם משא ולא מבין מדוע כואבות לו הידיים?

טוב זו דוגמא קצת הזויה, אבל פשוט נאמר לו "אתה מחזיק את החפץ הזה ובגלל זה אתה סובל!". מיד אותו סבל יבין את הבעיה, ויוריד בעצמו את המשא הכבד.

מה בעצם עשינו? פשוט עזרנו לו להפנות את תשומת ליבו לדבר שגורם לו סבל.

אותו דבר עם המחשבות שלנו.

אנחנו רגילים לזרום עם המחשבות, הדמיונות, הדאגות והזכרונות שלנו. אבל מה יקרה אם מידי פעם בתוך "זרם" של מחשבה נעצור ונחשוב "רגע, למה אני סובל עכשיו? אה! אני כרגע מחזיק מחשבה!"

 באותו רגע יקרה משהו מדהים, המחשבה שבה אנחנו תקועים וסובלים, וממש לא משנה איזה סוג של מחשבה כרגע אנחנו "אוחזים" (זיכרון כואב מהעבר, חוסר קבלה של ההווה או דאגה מהעתיד), פתאום המחשבה הזו תהיה הרבה יותר קלילה, והחוויה שלנו תהיה הרבה יותר נעימה.

אי אפשר לעשות את שתי הדברים: גם להחזיק במחשבה, וגם לשים לב שאנחנו מחזיקים במחשבה. הראשון ייקח אותנו לדמיונות עם סבל שהולך וגדל, והדבר השני יעזור לנו להרפות מהסבל, להרפות ממחשבה.

המפתח הוא להתחיל להתרגל לשים את תשומת הלב במקום לזרום או לטבוע בתוך המחשבות שלנו, למקום אחר, שבו אנחנו מתמקדים בעובדה שאנחנו נושאים את המחשבות שלנו.

הסבל שלנו לא מגיע בגלל חוסר עשייה, הוא מגיע בגלל המון עשייה, המון עשייה ומאמץ בתוך החשיבה שלנו, שבה אנחנו ממש מתאמצים בלי לשים לב, מתאמצים לתת תשומת לב לאותה מחשבה או "סרט בראש" שכרגע עושה לנו לא טוב.

המאמץ המיותר מרגיש לנו בתור סבל.

אבל אנחנו לא חייבים לסבול כל כך הרבה בחיים. הפניית תשומת הלב עוזרת להוריד באופן מידי את האחיזה שלנו במחשבה, ואז אנחנו חוזרים למצב הטבעי שלנו כשאנחנו לא "אוחזים" בשום מחשבה: שמחה, אושר, שלמות, רוגע. אותם דברים שבטעות חינכו אותנו לחשוב שצריך "לעשות משהו" כדי להגיע אליהם, בעצם מגיעים כאשר נפסיק לעשות, נפסיק לשאת את משא המחשבה שהוא גורם לנו את הסבל.

היופי הוא שלא משנה כמה גדול הסבל שנובע מנשיאת מחשבה, לא משנה כמה זמן אנחנו סובלים מאותה מחשבה שאנחנו "נושאים" לאורך שנים ועשורים, לא משנה שיש לנו הרבה מחשבות שגורמות לנו סבל, וגם לא משנה שעם הזמן נשכך לכמה רגעים את המנגנון המופלא הזה בחשיבה שגורם לנו לסבול, תמיד יש לנו אפשרות להיזכר, להפנות את תשומת הלב שלנו לעובדה שאנחנו כרגע סַבָּלים של מחשבה, וכך באופן מיידי אנחנו נפסיק את האחיזה החזקה במחשבה.

לרוב האנשים השינוי הוא תהליך, מסע מופלא שבו עם הזמן, הם רואים שיותר ויותר קל להם להרפות ממחשבות. נדירים מאוד האנשים שברגע אחד מפסיקים להרפות לנצח מכל המחשבות שגורמות להם סבל. ככה גם אני, עם הזמן אני רואה שיש לי יכולת הולך וגוברת להרפות ממחשבות, וזו התקדמות שאין לה סוף, אבל מהרגע שמתחילים להתקדם, ויותר ויותר סבל יורד מהחיים, ואנחנו מרגישים את החיים כמו שהם, שמחים, מאושרים ומלאי טוב.

אני מניח שתוך כדי שאתם קוראים את המאמר הזה, עולה לכם שאלה: "היי, אבל מה לגבי מחשבות טובות או דמיונות טובים שיש לנו בראש? האם גם הם משא כבד שככל שנוותר עליו נחווה פחות סבל?" באמת שאלה מצויינת. בקצרה נאמר שכל עוד לא "מפליגים" יותר מידי עם מחשבות טובות, הכל בסדר. אבל לשאלה טובה צריך מענה טוב, ולכן נענה עליה במאמר הבא...