הרבה פעמים שואלים אותי: "מה עושים עכשיו? איך מתקדמים?"

השאלות האלה יכולות לגעת בכל תחום: "מה לעשות בזוגיות?", "מה לעשות בפרויקט הזה?", "איך לפתור בעיה מסוימת?"

ותמיד אני עונה את אותו דבר: לחזור למי שאנחנו באמת.

כשאנחנו מפסיקים לכסות את עצמנו במחשבות בלתי פוסקות – מחשבות כמו "אני חייב לעשות משהו עכשיו!" או "משהו חייב להשתנות!" – מתחולל בתוכנו משהו נפלא.אבל הרבה אנשים מתנגדים ואומרים: "רגע, אני רוצה שינוי. איך זה שעכשיו אני מרגיע את המחשבה שמשהו צריך להשתנות יגרום לשינוי? אני רוצה לראות תוצאה!"

תינוקות יודעים את הסוד...

מה כל כך יפה בהם בתינוקות? הם לא מסתבכים בסיבוך שאנחנו המבוגרים סובלים ממנו: הם לא לוקחים את המחשבות שלהם ברצינות רבה מדי.

זו הסיבה שהם יכולים: ליפול שוב ושוב ולהמשיך לנסות ללכת עד שהם מצליחים, לשחק בלי סוף, עם כמויות בלתי נגמרות של אנרגיה, לבכות כשכואב, אבל לחזור מיד אחרי זה לשמחה ולסקרנות טבעית.

זה לא הגיל שלהם שמעניק להם את החוסן הזה, אלא העובדה שהם לא מכוסים באינספור מחשבות משתקות כמו שאנחנו מכוסים.

איך זה קשור אלינו?

כשנלמד לשחרר את המחשבות שלנו, נחזור להיות כמו תינוקות – לא במובן אינפנטילי, ולא בוגר, אלא במובן של: אנרגיה מתחדשת, סקרנות טבעית ורצון פנימי לפעול ולעשות.

פתאום תהיה לנו מוטיבציה אדירה לעשות דברים. נרגיש קלות בעשייה, כאילו אנחנו נשאבים לעשייה בלי להתאמץ.

העבודה האמיתית שלנו היא לא להיאבק או לדחוף את עצמנו בכוח, זה מאמץ מיותר.

כל מה שצריך, זה להפסיק "לכסות את עצמנו" במחשבות מיותרות.

מחשבות הן תמיד רק אשליות – סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, שגורמים לנו להרגיש כאילו אנחנו תקועים או חסרי אונים. מחשבות נראות כמו מציאות, אבל הן רק נראות ככה.

כשנשחרר את הכיסויים האלה, נגלה בתוכנו את כוחות החיים הטבעיים שלנו: השמחה, היצירתיות, העשייה והאנרגיה שתמיד היו שם.

העבודה שלנו בחיים תמיד נשארת אותה עבודה, לא משנה מהי הסיטואציה:

להפסיק לחסום את עצמנו, להפסיק לכסות את מי שאנחנו באמת, ולתת לכוחות החיים שלנו לזרום בחופשיות.

זה לא דורש מאמץ, אלא הקשבה פנימית והרפיה. ברגע שנשחרר, ההתקדמות, השמחה והעשייה יגיעו מאליהם. החיים יפים כשלא מפריעים להם להיות.