בתחילת ספר בראשית מופיע סיפור הבריאה. לפעמים אנחנו עוברים על הסיפורים האלה בתחילת התורה במהירות, עד כדי כך שאנחנו לא מתפעלים מהעוצמה שמתוארת שם, שלבסוף מלמדת על העוצמה שלנו עצמנו.

​

התורה מספרת לנו שאלוקים בורא את העולם בעזרת... הדיבור שלו. הוא אומר "ויהי אור!" ומיד, יש אור! ככה הלאה והלאה כל העולם נברא בעזרת הדיבורים, או ה"מאמרות" שלו. בורא עולם, בורא את העולם, בעזרת המילים שלו.

הקדוש ברוך הוא נתן לנו, לכל אחת ואחד מאיתנו בלי יוצא דופן, מתנה דומה, אדירה ונפלאה: אנחנו בוראים את העולם הפנימי והאישי שלנו, בעזרת... המחשבות!

כדי להסביר את העניין המטורף הזה אני רוצה להעזר בסיפור...

סיפור האינדיאנים ובית הקולנוע

סיפורנו מתרחש בתקופת המושבות הראשונות בארצות הברית, בעיירה של חלוצים אירופאים. העיירה התפתחה ממש בצמוד לשטח של שבט אינדיאני.

בניגוד להרבה עיירות ושבטים שנלחמו אחד בשני, לעיירה הזו היו יחסים מעולים וקרובים עם השבט.

יום אחד, אנשי העיירה החליטו לתת מתנה מיוחדת לשבט. בדיוק באותה תקופה התחילה להיכנס הטכנולוגיה של הקולנוע ל"עולם החדש" באמריקה, ואנשי העיירה הזמינו צלם קולנוע שיצלם את השבט. הם שלחו את החומרים לעריכה, הקימו בית קולנוע בעיירה ואחרי מספר שבועות, הזמינו את השבט לצפות בפעם בראשונה בחייהם בסרט, ועוד סרט שהם מככבים בו!

עם כל הכוונות הטובות, אנשי העיירה לא הבינו את גודל האסון שהם הולכים להמיט על חבריהם מהשבט האינדיאני...

בשבועות שעברו מאז צילום הסרט ועד ההקרנה שלו, אחד הצ'יפים הזקנים, האהובים והמכובדים בשבט, נפטר. הצ'יף צולם הרבה פעמים בסרט, והנה הוא עכשיו נמצא מול עיני השבט המשתאות! תחשבו על אנשי שבט אינדיאני פרימיטיבי, שמעולם לא ראו סרט ולא יודעים איך הוא עובד, ונסו לנחש איך הם מגיבים כשהם רואים אדם אהוב ומכובד שנפטר לא מזמן, חי, מחייך ומדבר מולם...

התחילה המולה של צעקות, בכי וכעס. נכבדי השבט יצאו אל מנהיגי העיירה ואמרו שלהם שהם מאוד נפגעו מהכישוף שהם עשו עליהם, וחלק מאנשי השבט אפילו הלכו צעד יותר קדימה והאשימו את אנשי העיירה שהם חטפו את הצ'יפ חי והוא מעולם לא מת...

עכשיו, נשאלת השאלה איך אנשי העיירה יכולים לתקן את כל המצב הלא נעים שקרה?

...

להבין את המציאות זה לראות אותה מחדש 

ובכן, אנשי העיירה ברוגע לקחו את נכבדי השבט אל חדר ההקרנה, הסבירו להם בפשטות שמה שהם רואים זה אשליה, זה נראה אמיתי ושהצי'פ שלהם עדיין חי, אבל בפועל זה רק כתוצאה של מכונה שמעבירה אור דרך סרטי צילום במהירות גבוהה, וזה רק נראה אמיתי.

נכבדי השבט חזרו לאולם הקולנוע, הסבירו לכל שאר האינדיאנים מה שהם למדו, ומהרגע הזה, הרוגע והשקט חזרו לאולם הקולנוע, השבט המשיכו לצפות, ובפעמים הבאות שהצ'יפ הזקן והאהוב שלהם הופיע, הם היו אולי קצת עצובים ומלאי געגוע, אבל ממש לא נסערים, מאשימים וכועסים...

...

אז מה הסיפור הזה בא להראות לנו?

אנשי השבט למדו דבר נפלא, הם הבינו שגם אם מה שמופיע מולם נראה אמיתי לגמרי, באמת הוא אשליה. הבנה הזו פתחה להם צוהר לעולם חדש, שבו הם יכולים לראות את הצ'יפ האהוב שלהם מולם בסרט, אבל לא להאמין שזה אמיתי, אפילו שזה נראה אמיתי לגמרי.

בורא עולם נתן לנו מתנה נפלאה, המחשבות שלנו!

המחשבות שלנו הן ממש כמו הסרט הזה של אינדיאנים, אנחנו חושבים משהו, ובטוחים שהוא אמיתי.

למי לא קרה פעם שהוא הולך בחושך לבד, ודמיין כל מיני דברים, חיות, רעשים או דמויות שבאמת לא היום שם? זה פשוט הכוח של המתנה שקיבלנו, להפוך מחשבות למציאות. זה נראה אמיתי, מרגיש אמיתי, אבל בפועל זה אשליה.

מה אם כל מה שחוסם אותנו בחיים, שגורם לנו להרגיש תקועים או פשוט להרגיש רע, עשוי מאותו חומר? עשוי ממחשבות? מה אם כל מה שאנחנו רואים כגזירת גורל על האופי שלנו, העבר שלנו, יחסים עם אחרים או דאגות לגבי העתיד, עשויים מאותו חומר של "מחשבות" שאם נאמין להן, הם יראו כמו מציאות מוחלטת, ואם לא נאמין להן, נהיה חופשיים?

אין בעיה לחשוב שהעבר עדיין משפיע, אבל הוא משפיע כל עוד נחשוב על העבר. גם אין בעיה לפחד מהעתיד, אבל גם הפחד הזה מפריע כל עוד נחשוב עליו, ברגע הזה. אין בעיה עם הרגלים ששנים מפריעים לנו, אבל ההרגלים הזה מופיעים רק עכשיו בתור מחשבה, בזמן שאנחנו נופלים בהם.

אין בעיה לחשוב שיש לנו תכונות אופי מקובעות שתוקעות אותנו, אבל גם ה"תכונות" האלה מופיעות ברגע הזה כמחשבותי.

כל ה"מציאות" שלנו מורכבת ממחשבות!

למי שנפגש עם מה שאני כותב זה יכול להיראות הזוי, אבל בפועל בגלל שכולנו עובדים אותו דבר, זה נכון כלפי כל אחד ואחת מאיתנו. כולנו יכולים להשתחרר מכל מה שמפריע לנו לנהל חיים טובים ושמחים, כי פשוט הכל עשוי מאותו חומר, ממחשבות!

יתכן שקשה לקבל את זה, ובאמת אין צורך לקבל את זה מיד, אנחנו עוברים תהליך הדרגתי שבו אנחנו רואים יותר ויותר את המחשבות כאפשרות ולא כמציאות, את החסרונות והמוגבלויות שלנו כאפשרויות, ולא כגזרת גורל...

ואם נחזור למאמר הקודם, ככל שנבין את זה יותר לעומק, ככה נוכל לפרק יותר ויותר אשליות, שנראות אמיתיות, בחיים שלנו

האתר הזה מפנה להמון תוכן, שכל המטרה שלו היא אחת, לעזור לנו באופן הדרגתי לעבור ממצב שבו אנחנו "עבדים" של המחשבות שלנו, ואז כל המציאות שלנו מלאה בדברים לא נעימים ותוקעים, למצב שבו אנחנו משתחררים מעבדות.

לסיכום, ככל שנבין איך אנחנו עובדים, ממש כמו האינדיאנים, ככה נשתחרר יותר מכל מה שמגביל אותנו ועושה לנו רע...

אבל מי אנחנו נהיה ככל שנפסיק לתת למחשבות לנהל אותנו בחיים? מה יישאר אז ממה שאנחנו? מי נהיה בלי להיצמד לזהות שלנו בעבר, לאופי שלנו בהווה ולציפיות שלנו מהעתיד?

על הדבר המופלא הזה שנהיה, נדבר במאמר הבא...